עין גדי הוא שמם של מעיין, שמורת טבע ועיר עתיקה השוכנים לחופו המערבי של ים המלח, בתחומי מדבר יהודה, על כביש 90, כקילומטר אחד צפונית לקיבוץ עין גדי. השם עין גדי נזכר בתנ"ך, ומקורו כנראה בעיזים וביעלים שרעו בסביבתה עם גדייהן. במצדות עין גדי הסתתר דוד כאשר ברח משאול (שמואל א', כ"ג 29; כ"ד 24). בישוב מוזכר גם במקומות אחרים במקרא: בספר יחזקאל (יחזקאל מז 10), במגילת שיר השירים (שיר השירים א, 14) ובספר דברי הימים (דברי הימים א' כ, 2) שם היא מוזכרת גם בשם "חַצְצוֹן תָּמָר".

ליד השמורה נחשפו שרידי בית כנסת עתיק מהמאה ה-3. בית כנסת התקיים כ- 400 שנה, הממצאים בבית הכנסת הם משני שלבי בנייה: מהשלב הראשון, נשתמרה רצפת פסיפס ובה צלב קרס, – סמל שכיח בבתי הכנסת זמנו, ומהשלב השני, פסיפס מאוחר יותר, שכלל כתובות בשפה הארמית, המוצגות כיום במוזיאון רוקפלר.

שמורת טבע עין גדי

שמורת טבע עין גדי הוא נווה-המדבר הגדול והחשוב ביותר בישראל. השמורה משתרעת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, על שפת ים המלח. השמורה ממוקמת בבקעת ים המלח, שהיא חלק מהשבר הסורי אפריקני.

בתחומה של השמורה שני נחלים שבהם זורמים מים כל השנה: נחל דוד ונחל ערוגות. הנחלים מוזנים ממימיהם של ארבעה מקורות מים הנובעים בשטח השמורה: מעיין דוד (הנובע באפיק נחל דוד), מעיין ערוגות (הנובע באפיק נחל ערוגות), מעיין עין גדי ומעיין שולמית (הנובעים על המדרונות בין שני הנחלים). לארבעת המעיינות נביעת מים מרשימה העומדת על כ-3.5 מיליון מ"ק בשנה. לשפיעת מים זו השלכות על החי והצומח ברחבי מדבר יהודה כולו. כמויות מים אלו הזורמים בנחלי עין גדי הופכים את הנחלים למוקד משיכה לבעלי חיים רבים ושונים. בין בעלי החיים בשמורה ניתן למצוא סוגים רבים של ציפורים, שפני סלע, יעלים, ובעבר ניצפו בה גם נמרים ונמרות. מזה זמן שאבדו עקבותיה של הנמרה הפוריה האחרונה המוכרת "שלומציון" וככל הנראה נכחדו כליל הנמרים במדבר יהודה.

האקלים באזור עין גדי מתאפיין בטמפרטורות גבוהות, במיעוט משקעים (כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא רק כ-65 מ"מ) ובלחות נמוכה ביותר כתוצאה ממשטר הרוחות והטמפרטורות.

אתרי השמורה:

• מפל דוד (שולמית): מפל בנחל דוד, המפל הזורם הגבוה ביותר בישראל מחוץ לרמת הגולן - גבהו כ-36 מטר. במורד הנחל עוד מספר מפלים זורמים נמוכים יותר.
• מערת דודים: מערה באפיק נחל דוד בראש מפל דוד הגדול. המערה מלאה במים ובשרכים, וניתן לרדת אליה בשביל תלול בעזרת יתדות.
• מעיין עין גדי: המעיין הגדול ביותר בשמורת עין גדי, מעל לנחל דוד. רוב המים נשאבים לבקבוקי "עין גדי", אך חלק מהמים עוד נשאר ויוצר בריכה קטנה ומוצלת.
• הקניון היבש ומפל החלון: בחלק העליון של נחל דוד בתחום השמורה, מעל לעין דוד ולחלק הזורם, נוצר קניון צר באורך כ-300 מטר שגביו מתמלאים בחורף מים. הקניון מסתיים במפל יבש ("מפל החלון") שממנו מתאפשרת תצפית לחלקים התחתונים של הנחל.
• תל גורן: אתר ארכאולוגי מעל לפתח נחל ערוגות.
• המפל הנסתר: מפל זורם בגובה 10 מטר בנחל ערוגות, שמתחתיו בריכה גדולה.
• הבריכות העליונות: בריכות יפות ועמוקות במעלה נחל ערוגות, שפעם סימנו את הגבול הירדני.
• הר ישי, מצפה עין גדי והר צרויה: הפסגות התלולות שמתנשאות מעל לנחלים דוד וערוגות, שגבהם יותר מ-600 מטר מעל פני ים המלח ומהם תצפית עוצרת נשימה על כל השמורה.

מסלולים

בשמורה מספר של מסלולים, ברמות קושי שונות, החל ממסלול משפחה וכלה במסלול למטיבי לכת. בין המסלולים נחל דוד עליון, נחל דוד תחתון, שביל צפית והקניון היבש. עליה מביס"ש להר ישי, עליה מתל גורן אל מעיין עין-גדי, ועוד. רשות הטבע והגנים מתחזקת את האתר. הכניסה בתשלום, וישנן הגבלות על שעות השהיה במקום.

צומח

בנווה המדבר עין גדי נמצא הריכוז הגדול ביותר בארץ של עצים טרופיים, חלקם נדירים ביותר, וזהו אף גבול תפוצתם הצפוני של חלק מהם. הבוטנאי מיכאל זהרי כתב כי בשנות ה-20 של המאה העשרים הייתה חורשת עצים ושיחים עבותה שבה שלטו שיזף, זקום, שיטה, מרואה וערף. כיום עושה רשות הטבע והגנים מאמצים לאישוש אוכלוסיות המינים הנדירים בנווה המדבר.

מיני הצמחים הטרופיים הבולטים המצויים בשמורה:

• שיזף מצוי בעל פרי עסיסי דמוי תפוח קטן (דום) שמו של נחל דוד בערבית הוא "ואדי אל סדייר" על שם השיזף. לפי האמונה הנוצרית, כתר הקוצים שהונח על ראשו של ישו נעשה מענפי השיזף ומכאן שמו המדעי של המין "קוצי המשיח".
• בשמורה נפוצים שני מינים של שיטה הניכרים בעליהם המנוצים: שיטה סלילנית, שלה גזע יחיד ונוף מעוגל, ושיטת הסוכך שלה גזעים רבים וצורת סוכך אופיינית.
• זקום מצרי - ניכר בקוצי ובפריו דמוי התמר. מעצי זקום מצרי שנראו בשמורה עוד בשנות ה־40 לא נותר אף לא עץ אחד. מקור כל עצי הזקום המצויים כיום בעין גדי הוא בזרעים שנאספו מחורשת הזקום ליד מעוז חיים, בצפון בקעת הירדן. השתילים ניטעו בשמורה בשנת 1962. במסורת האסלאם נחשב זקום כעץ השאול, המתקיים מלהבות האש שבו, "תמריו" הם עונש לפושעים בגיהנום.
• ערף המדבר - הריכוז הגדול ביותר בארץ של עצי ערף המדבר גדל בשמורת עין גדי. פירות הערף קטנים, עסיסיים, כתומים ודביקים, והם נאכלים על ידי טריסטרמיות, בולבולים ועטלפי פירות.
• מרואה עבת עלים - בארץ נותרו רק עשרה פרטים של מין זה שהינו עץ נדיר ביותר, וחמישה מהם מצויים בשמורת עין גדי. גם בנאות המדבר שממזרח לים המלח, בירדן, גדלים עצים ממין זה.
• מורינגה רותמית הוא עץ נדיר, הגדל בארץ לאורך בקע ים המלח בתפוצה מקוטעת. הוא נראה כרותם גדול, והוא בולט בפריחתו היפה, בגוני ורוד־לבן, מן האביב לסוף הקיץ. פריו הוא תרמיל ארוך, הנותר תלוי על העץ גם לאחר פיזור הזרעים.
• סלוודורה פרסית ספק עץ, ספק שיח ירוק־עד. יוצר גושי ירק גדולים ודחוסים. העלים גדולים ובשרניים ומשמשים מאכל אהוב ליעלים ולשפנים.
• גרויה שעירה היא שיח נדיר שהובא לעין גדי מאוכלוסייה שהייתה מצויה בשטח שעליו בנוי כיום קיבוץ מצפה שלם. בשמורה יש היום שיחים בודדים ממין זה.

בנוסף לצמחיה הטרופית בולטת בשפעתה בשמורה גם צמחיית נחלים. בין צמחי הנחלים נמנים עבקנה שכיח, קנה מצוי, קנה סוכר גבוה, סוף מצוי, פלגית שיחנית ועוד. בנחל ערוגות צומחים גם עצי אשל ארץ ישראלי, ערבה מחודדת וצפצפת הפרת.

שני פרטים של הסחלב הנדיר בן-חורש גדול עודם גדלים בשמורה: פרט אחד בנחל ערוגות, והשני במערת דודים.

בעין גדי צומחת גם צמחייה ים תיכונית ובה חצב מצוי, מציץ סורי ואחרים. בחורפים גשומים, נוספים על כל אלה, צמחים חד שנתיים כמקור החסידה השעיר, חומעה ורודה ושלח הערבות היוצרים מרבדי פריחה ססגוניים.

חי

עופות

בשמורת עין גדי חיים בקביעות מינים רבים של ציפורים, וביניהם בולטות הטריסטרמית - ציפור שחורה ששולי כנפיה כתומים וקול שירתה הרם מהדהד ברחבי השמורה. מעל מצוקי השמורה מרחף עורב קצר זנב המשמיע קריאות רמות אופייניות. זנבן, מין ציפור שיר קבוצתית המבלה חלק ניכר מזמנו על הקרקע וניכר בזנבו הארוך ובצבעו החום בהיר. תושב קבע נוסף בשמורה - הוא שחור זנב, ציפור קטנה אפורה הניכרת בתנועות אופייניות של פרישת זנבה השחור. סלעית לבנת זנב (סלעית שחורת בטן) בולטת בניגוד צבעי השחור לבן של נוצותיה ובהתנהגותה: היא ניצבת בראשי סלעים ומסמנת בכך את תחום מחייתה. קורא מדברי הוא עוף קרקע נפוץ מאוד בשמורה, הנראה במדרונות מתרוצץ ומחפש מזון. צוקי מדבר יהודה ושמורת עין גדי הם אתרי קינון חשובים למיני עופות דורסים כנשר מקראי, רחם (עוף), עיט ניצי ובז מדברי. אחד מדורסי הלילה הנצפים מדי פעם בפעם בשמורה הוא לילית מדבר, הניזונה בעיקר ממכרסמים קטנים ומחרקים. הבקע הסורי־אפריקני הוא ציר נדידה חשוב למינים רבים של עופות דורסים, עופות מים וציפורי שיר. למעלה ממאתיים מינים של עופות נצפים בנווה עין גדי בית נדידות הסתיו והאביב. חלק מן הציפורים הנודדות, כנחליאלי לבן ואדום החזה, נשארות בשמורה וחורפות בה.

יונקים

יעל חי בעדרים ומצטיין בכושר טיפוס מעולה על המצוקים. היעלים מועמדים על סף הכחדה משום שהם מהווים ציד כבר זמן רב, מאז נחקק חוק הגנת חיית הבר ב־1995. שפן שוכן בין סלעים או בסבך הצמחייה וכמו היעל מצטיין בכושר טיפוס מעולה, שייך למחלקת היונקים, ניזון מצמחים ואף מצמחים רעילים.

מרבית היונקים במדבר הם פעילי לילה כמו הנמר. טורפים אחרים המצויים בשמורה הם צבוע מפוספס, זאב ושני מיני שועלים: שועל מצוי ושועל צוקים. יש כ־15 מיני עטלפים בעין גדי. יש גם את יזנוב גדול ויזנוב קטן.

זוחלים

גם עולם הזוחלים של עין גדי הוא עשיר ומגוון. מן הנחשים נזכיר שני מינים ארסיים: צפעון שחור (צפע עין גדי) ואפעה. ומין שאינו ארסי - זעמן דק. כמו כן, חיים בעין גדי כמה מיני לטאות וחרדונים, ביניהם חרדון מדבר וחרדון סיני.

דו-חיים

גם לדו-חיים יש נציגות בשמורה: בחודשי החורף, לקראת ערב, אפשר לשמוע מגדות הנחלים את קרקוריהם הרמים של זכרי צפרדע הנחלים, המזמינים אליהם את הנקבות לפרות ולרבות.

חרקים

מבין החרקים החיים בשמורה בולטת נמלה אורגת - חרק חברתי מובהק שמקורו בהודו ובורמה. נמלה זו שכיחה במיוחד בנחל ערוגות, שם היא בונה קינים אופייניים, בעיקר מתחת לסלעים. נמלה בוגרת נושאת את הזחל, המפריש קור משי לבלוטה מיוחדת, ואורגת בעזרתו מתווה לכיסוי פתח הקן ולציפוי דופנותיו. הנמלה ניזונה גם מטל דבש, נוזל מתוק שמפרישים מינים שונים של כנימות וציקדות. על מנת להגן על הכנימות והציקדות מהשמש, הנמלים טוות "רפתות" קורים מסביב לענפים שעליהם הן יושבות .

גן לאומי עתיקות עין גדי

גן לאומי עתיקות עין גדי הוא חלק משמורת הטבע עין גדי.

אזור עין גדי היה מיושב בתקופות שונות, ובתחום הגן הלאומי ישנם שרידים ממקדש מהתקופה הכלקוליתית. בנוסף ישנם במקום שרידים המעידים על מעל 1,300 שנים של התיישבות יהודית רצופה באזור, החל מהמאה ה-7 לפנה"ס, ועד המאה ה-6 לספירה. בגן נכלל גם אתר בית הכנסת העתיק בעין גדי - בית כנסת עתיק מן המאה ה-6, ובו רצפת פסיפס מהיפות בארץ.

בתנ"ך מוזכרת עין גדי כמקום אליו ברח דוד מפני שאול: "וַיַּעַל דָּוִד, מִשָּׁם; וַיֵּשֶׁב, בִּמְצָדוֹת עֵין-גֶּדִי" (ספר שמואל א' כ"ג, 29).

בדברי הימים ב' מכונה עין גדי בתור חצצון תמר, מקום בו התרכזו צבאות זרים ללחימה בממלכת יהודה, כאמור: "וַיְהִי אַחֲרֵי-כֵן בָּאוּ בְנֵי-מוֹאָב וּבְנֵי עַמּוֹן וְעִמָּהֶם מֵהָעַמּוֹנִים, עַל-יְהוֹשָׁפָט--לַמִּלְחָמָה. ב וַיָּבֹאוּ, וַיַּגִּידוּ לִיהוֹשָׁפָט לֵאמֹר, בָּא עָלֶיךָ הָמוֹן רָב מֵעֵבֶר לַיָּם, מֵאֲרָם; וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר, הִיא עֵין גֶּדִי. (כ'. א'-ב')

בסוף ספר ירמיהו , כאשר מתוארת היציאה לגלות בבל נאמר: "וּמִדַּלּוֹת הָאָרֶץ--הִשְׁאִיר, נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים: לְכֹרְמִים, וּלְיֹגְבִים.(נ"ב, ט"ז") במסכת שבת אמר על כך רב יוסף: "אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא" (כ"ו, א').

בחפירות ארכאולוגיות, שנערכו בתל גורן - מקום מושבה של העיר עין גדי הקדומה, בין נחל דוד לנחל ערוגות, נחשפו ממצאים שראשיתם בימי המלוכה בישראל והם מגיעים עד לתקופה הרומאית - ביזנטית. היישוב היהודי במקום נחרב בזמן חורבן בית ראשון, אך התחדש עם שיבת ציון ועמד בשגשוגו עד מרד בר כוכבא, אז ניטש המקום מיושביו ונהרס. חלק מן התושבים, ובהם יונתן בן בעיה, מנהיג המורדים בישוב[דרוש מקור], ובבתא בת שמעון, מצאו מקלט במערות נחל חבר הקרובות ומתו במצור.

עין גדי התפרסמה בגידול אפרסמון לבשמים, לשמן אפרסמון ולתרופות.

יש המקשרים את המטמון מן התקופה הכלקוליתית אשר נתגלה במערה בנחל משמר, וכלל כ-400 כלי נחושת רובם בעלי אופי פולחני, עם המקדש הכלקוליתי בעין גדי.